לאחרונה התפרסמה בעיתון "הארץ" בתאריך 13.8.2017 כתבה מאת בנדיקט קארי מהניו יורק טיימס, בה מתואר מצבה של מערכת בריאות הנפש באנגליה. בכתבה מתוארים יתרונות השיטה הנוכחית, יחד עם כמה חסרונות. להלן כמה ציטוטים מהכתבה:
"זה קרוב לעשר שנים נערך באנגליה ניסוי כלל־ארצי מיוחד במינו — אולי המאמץ השאפתני ביותר בעולם לטפל בדיכאון, חרדה ומחלות נפש נפוצות אחרות. במסגרתו כל אדם המעוניין בכך — בכפרים נידחים, בפרברים תעשייתיים, בקהילות מהגרים מבודדות ובשכונות עירוניות — מקבל טיפול נפשי בחינם וללא הגבלת זמן. אם לא יתרחשו הפתעות מיוחדות, בסופו של דבר תקום מערכת לטיפול ראשוני במחלות נפש לא רק באנגליה אלא גם בכל רחבי הממלכה המאוחדת…
…לא רק הזמן אינו מוגבל באנגליה, גם כמות המטופלים. זו הגיעה לאחרונה לכמיליון בשנה, כאשר בקרב הקהילה המבוגרת חל שינוי מהותי: מספרם של אלה שקיבלו באחרונה טיפול נפשי כלשהו זינק מאחד לארבעה לאחד לשלושה — וגם שיעור זה צפוי עוד לגדול.
הסטיגמה שהיתה בעבר לפסיכותרפיה, אומרים מומחים לבריאות הנפש, כבר איננה. לכך ייתכן שתרמה גם התגייסות בית המלוכה הבריטי. בסרטון שפורסם באחרונה נראו הנסיך ויליאם, רעייתו קייט והנסיך הארי כשהם דנים בחשיבות הטיפול הנפשי. שני הנסיכים אף העלו שם לדיון את הקשיים שחוו לאחר מות אמם, הנסיכה דיאנה….
ראשיתה של התוכנית הזו ביוזמתם של דיוויד קלארק, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, והכלכלן ד"ר ריצ'רד לייארד, חבר בית הלורדים. "חישבנו שהתוכנית תשולם על ידי עלויות ימי עבודה אבודים בלבד", אמר ד"ר לייארד. ואילו פרופ' קלארק הוסיף: "אם מישהו שובר רגל, הוא מקבל טיפול מיידי. אם לאותו אדם יש נשמה שבורה, הוא לא מקבל שום טיפול".
את התוכנית הגו ב–2005, כעבור שלוש שנים, בימי ממשלת הלייבור של גורדון בראון הוחלט להוציא אותה לדרך ולהקציב לה כ–40 מיליון דולר. תחילה הוקמו 35 מרפאות שכיסו חמישית משטחה של אנגליה, וכאלף עובדים סוציאליים, בוגרים של חוגי פסיכולוגיה, מטפלים ועוד קיבלו הדרכה מתאימה. התוכנית המשיכה להתרחב גם כשהתחלפו ממשלות וכיום תקציבה השנתי מוערך בכ–500 מיליון דולר — וזה לא הסוף. בשנים הקרובות הוא כנראה יוכפל."
אולם, למרות ההצלחה לכאורה של התכנית. מושמעת מולה לא מעט ביקורת. לדוגמא, שיטת הטיפול המועדפת הוא טיפול התנהגותי-קוגנטיבי. לצד ההצלחה הבלתי מבוטלת של פרקטיקה זו, נשמעות בארץ ובעולם לא מעט טענות על מוגבלותה של השיטה.
"אחת מהמרכזיות שבהן נוגעת לכך שכיום התוכנית מעניקה בדרך כלל רק סוג אחד של טיפולים — טיפול התנהגותי קוגניטיבי. זאת בעוד שהנחיות שירות הבריאות הלאומי של בריטניה כוללות טיפולים נוספים, כולל טיפול בין־אישי, שמתמקד בשיפור יחסיו של המטופל, וצורה של אנליזה לא ממושכת ששורשיה ברעיונות פרוידיאניים.
הכתבה מסתיימת במה שנראה 'כנקודת אור' אולם עשוי להרתיע רבים מהמטפלים בישראל.
"נקודת אור אולי נותן האינטרנט, עם כניסתן של תוכניות מקוונות לתרפיה, שהן עדיין חדשות יחסית. אלה יכולות להיות גם מענה עבור צעירים הנרתעים ממפגש פנים אל פנים. "
את הכתבה המלאה ניתן לקרוא כאן.