השאלה האם ילדים צעירים ניתנים לטיפול פסיכואנליטי, כלומר לטיפול שמטרתו איננה חינוכית או התנהגותית, אלא שהטיפול יביא לשינוי פנימי, היתה שנויה במחלוקת בראשית ימי הפסיכואנליזה.

מלאני קליין שגילתה את הטיפול באמצעות משחק (Play therapy) סללה את הדרך לטיפול בילדים צעירים מאוד. חלק מהמודל שעיצבה לטיפול בילדים באמצעות משחק והתייחסות למשחקים, לציורים ולתנועתו של הילד בחדר המשחקים כביטוי של עולמו הפנימי, מוסכמים על מרבית המטפלים. חלקים מרכזיים אחרים, כגון הדגש על פירוש המכוון לפנטסיות הלא-מודעות, שנויים יותר במחלוקת.

בהרצאה אציג את עקרונות הטיפול בילדים בגישתה של מלאני קליין ואדגים אותן ואת הרלוונטיות שלהן לימינו, בדוגמאות מתוך הטיפול של קליין בריצ’רד, ילד בן 10 , שסבל מחרדות קשות וטופל על ידה בשנת 1941, בימים האפלים ביותר של מלחמת העולם השנייה.

בימים אלה של מגפת הקורונה, מתחדדת שאלת יחסי הגומלין ביחס למציאות הפנימית והמציאות החיצונית בעבודה הטיפולית. שהרי כפי שריצ’רד מזכיר לקליין – ופורש לפניה ולפנינו רצף שבקצה האחד שלו נמצאת המציאות החיצונית: לונדון המופצצת ובקצה האחר המציאות הפנימית: מפלצות – הוא פחד מפצצות, מרעמים וממפלצות. 

עבודתה החלוצית של קליין ששמה את עיקר הדגש על המציאות הפנימית מאתגרת אותנו במיוחד בימים אלה.