אנו שמחים להציג כותבת חדשה מוועד האגודה – גב’ קרן שפירא. קרן היא פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית זוגית מוסמכת ע“י מכון טוויסטוק Tavistock Relationships והתוכנית לתואר שני מטעם UEL לונדון, לפסיכותרפיה פסיכואנליטית זוגית. מטפלת בהבעה ויצירה, בוגרת מכון דרמהתרפיה תל-חי.

כחברת חטיבת הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי, היא תעלה כאן את רשמיה מהרצאות הנערכות במסגרת החטיבה.

 

*********

קבוצת קריאה – החטיבה הזוגית – 14/2/19

מרגש להיווכח כל פעם מחדש בתרומה הייחודית שיש לערבי הקריאה בחטיבה על מטפלים זוגיים מנוסים: כל מאמר וכל מפגש מייצר דיאלוג פנימי וקולגיאני, המאתגר את ההרגלים שלנו והמרחיב את  הרפרטואר.  

אני מזמינה אתכם לקרוא את סקירתה של עליזה רוזן, יו“ר החטיבה הזוגית בחטיבה. שימו לב לויניטה שעליזה נותנת מן הקליניקה שלה המציגה יישום מידי של תובנה שלה מן הערב. להלן – 

קבוצת הקריאה השלישית לשנת זו הועברה על ידי הגב’ אורנה שור, פסיכולוגית קלינית ומדריכה, מטפלת אישית וזוגית, מורה בתכניות שונות וחברה בוועד הסניף הישראלי של הפורום ההתיחסותי הבינלאומי IARPP. 

הקבוצה עסקה במאמר  Romantic Bonds, Binds and Ruptures: Couples on the Brink  (Dialogues, 2014) מאת וירג’יניה גולדנר.  המאמר דן בטיפול בזוגות שמגיעים למצבי קצה ומביאים את הסיטואציה ואת המטפלת למצבי קצה בקליניקה.  על פי מחקרי מוח אליהם מתייחסת המחברת, יכולת ההיקשרות attachment)) הזוגית קשורה למצבי היקשרות ראשוניים של כל אחד מבני הזוג. מחקרים מראים איך המכניזם המווסת תהליכי היקשרות מוקדמת מצמיח את המוח ואת יכולת ההיקשרות במהלך החיים.  קרבה לאהוב מרגיעה את מערכת העצבים (שור, 2005),  אך האהוב יכול להיות גם הפוגע.  במצבי קצה, כשההיקשרות הראשונית נכשלה, הזוגות משחזרים ונופלים לתוך האיום הקטסטרופלי. אל מצבי קצה בהם ההגנות מופעלות והדיאלקטיקה נחסמת, התנועה הדיאלקטית בין קטבים נתקעת, נוצר ספליט הגנתי. במצב קצה כזה, חווית האיום הסובייקטיבי צפה בחוזקה, אף צד אינו יכול להחזיק את השני במיינד שלו והוא הופך לאובייקט בדרמה הפנימית. אין תהליכי וויסות, אין יכולת למנטליזציה.  התוצאה היא קריסת המרחב הזוגי,  נוצר וואקום שמותיר את הזוג , את הדיאדה לא מוחזקת ולא בטוחה. גם בקליניקה, קורס המרחב ההתייחסותי ומשחזר את הכשל בו ה  care taker  הופך לפוגע וזדוני. אלה מצבי קצה קשים בטיפול בו נדרש מהמטפל להכיר באוזלת ידו. הדרך לצאת ממצבי קצה אלו איננה קלה והמאמר מביא מחשבות ודרך ליציאה מהמשבר, מה שגולדנר מכנה: ‘ לדבר אמת אל מול האוטוריטה והכוח’ שמשמעו לראות ולהראות מה קורה בחדר בצורה ישירה ואמפאתית ולא מתנצלת ומוחלשת. ג’סיקה בנג’מין מדברת על ‘השלישי המוסרי’, משמעו עבודה עם צד אחד על רסטורציה של תנאים וכללים, בנוכחות האחר. עבודה עם צד אחד עד שיירגע היא בעלת ערך רב  ועשויה להשפיע לכיוון סבלנות, קבלת מורכבות ואמפתיה.  גולדנר מזהירה שאל לנו להיות כמו הורה שופט, מחנך, לוקח צד או הורה חלש שמתקשה להתמודד עם מריבה בין אחים ולנסות לנחם את היריבים. מה שנדרש מהמטפל במצב זה מה שהיא קוראת לו : מנטליזציית mind minded , זה לא אינסייט שאומר: ‘אני רואה שקשה לכם, אתם מסכנים’ אלא הגשה מדויקת של המציאות באותו רגע, כזו שמחזיקה את האירוע ההתייחסותי. דוגמה לכך היא מצב קצה מתוך טיפול זוגי שנזכרתי בו בזמן הקבוצה בו הבעל צעק על אשתו שהיא לא מקשיבה לו, מזלזלת בו והמשיך במניית מגרעותיה בקול רם עם איומים על הקשר, עליה, על הטיפול  ללא יכולת לעצור או לצאת ממצב הקצה אליו נקלע. זהו מצב שחוזר על עצמו מידי פעם. גם אשתו וגם אני לא מצליחות לעצור או להבין את השצף הרגשי . בפגישה האחרונה, בתוך האירוע פניתי אליה ומתוך חוסר האונים שלי אמרתי: ‘אנחנו חייבות לשתוק ולתת רק לקול של א’ להמשיך . כרגע אין מקום לעוד קול. יש מקום רק לקול אחד’. האישה השתתקה, גם אני כמובן ואחרי מספר שניות גם הגבר. הוא קלט משהו, השתתק ורק אז יכולנו לחשוב יחד מה קרה לו, לה, לי ולנו. יכולנו ליצור יחד ‘ביטחון התייחסותי’ לעומת תחושת הסכנה שהזוג הביא.  מה שלו ארון  ( 2000) מתאר: ‘היכולת להחזיק את המתח בין לראות עצמנו בפנים כסובייקט ומבחוץ כאובייקט’. 

עד כאן סקירתה של עליזה.

תודה לאורנה שור על ערב מושקע עם מאמר אמיץ ומטלטל. תודה לעליזה על סקירה מעמיקה ועל הדגמה מאירת עיניים. ותודה למשתתפים בקבוצה המתדיינת והחושבת על למידה משותפת מתמשכת. 

*********

 

סקירת ההרצאה השנייה לשנה זו בחטיבה הזוגית – מושג השימוש באובייקט (וויניקוט) במרחב הזוגי – הרצאתם של ד”ר אבי ברמן ושושי בריינר

הפעם פניתי לעליזה רוזן, יו”ר החטיבה הזוגית, שיש לה חלק נכבד, מאחורי הקלעים, לרקימת הערב הנפלא שחווינו, וביקשתי שתכתוב את הסקירה: התוצאה המפורטת והמעמיקה כאן לפניכם:

החטיבה הזוגית אירחה ב 17/1/19 שני מרצים שהם זוג, לדבר על זוגיות משתי פרספקטיבות נפרדות אך משתלבות ומשלימות: הפסיכולוגיה והספרות. 

החיבור בין שתי הדיסציפלינות השונות תרם והעשיר את שני התחומים והפך להיות גדול מסך חלקיו.  כך היה החיבור על במת בית השחמט בין הפסיכואנליטיקאי ד”ר אבי ברמן והסופרת גב’ שוש בריינר.

החשיבה הזוגית הפסיכואנליטית רואה את הזוג כשותף לפנטזיה זוגית לא מודעת כמו גם לקנוניה הלא מודעת. שני המרצים חלקו במה, מחשבות, רעיונות ופתחו בפני המאזינים אפשרות לחשיבה חדשה והתבוננויות מרחיבות דעת ולב. 

ההרצאה הפסיכולוגית התייחסה לתיאוריה של ויניקוט עם דוגמאות מהקליניקה כמובן אך נוספו בה מסקנותיו  של המרצה על מהו הבסיס הנדרש ליחסים טובים בין בני הזוג. השימוש באובייקט מחזיק בתוכו מתח דיאלקטי מובנה בין הרצון לחסל את האובייקט ובין הצורך שהאובייקט ישרוד את התוקפנות וההרס של הסובייקט.  זהו מתח חיובי שמחזיק  חיוניות וערנות בתוך יחסים .  ברמן מצטט את ברסני שטוען שלמען התפתחותו של מבנה נפשי, נחוצה חתירה חיובית לקראת זולת מפר שלווה. בתוך זוגיות על פי ברמן, יש חתירה ל’אובייקט מנפץ’, שדורש בכל פעם התארגנות מתחדשת. כלומר, הסובייקט רוצה גם ביטחון ושלווה אך זקוק גם לאובייקט מפר השלווה שישרוד את תוקפנותו, לא ייהרס ויאפשר גם לסובייקט לעמוד במצבים חדשים  ולהתמודד עם רגשות חדשים שלא היו קודם. ברמן מציע להטמיר את התוקפנות ההורסת לתוקפנות מחוללת, יוצרת, יצרית ומחדשת. במצב זה בני הזוג נותנים למציאות להיכנס ליחסים ולא רק לפנטזיות ובכך מתאפשר מפגש אוטנטי ואינטימי חי ומחייה.  

השימוש באובייקט  בתוך אינטימיות זוגית מותנה במגע והמגע יכול להיות מכאיב.  ברמן מציע לנו המשגה חדשה למצבי התוקפנות וההשלכה בזוגיות. הוא טוען שהבסיס ליחסים הטובים בין בני זוג הוא ההימנעות של כל אחד מהם לחצות את גבול הבלתי נסבל של השני.  אנשים לא יודעים מהם גבולות הבלתי נסבל שלהם. בתוך המרחב הטיפולי ניתן לתת מילים והכרה לגבולות הבלתי נסבל ולהפוך את התוקפנות ההורסת לאנרגיה  חיובית. בתוך זוגיות יש התמודדות מתמשכת בין הפנטזיה, הצרכים, היכולות והמגבלות של בני הזוג. ויתור שלא חוצה את הבלתי נסבל הוא אפשרי. הוא התמודדות והכרה במציאות הבלתי מושלמת. התמודדות ולא ויתור כנוע או ריצוי נמנע.  הרעיון המאתגר שמביא ברמן מסתמך גם על דבריהם של לפלנש וברסני שטוענים שלמען התפתחותו של מבנה נפשי, יש צורך ביותר מאשר מבנים מפותחים.  נחוצה חתירה חיובית לקראת “זולת עודף”, מבלבל ומסתורי אשר האפקט שלו עשוי להיות מהמם, אפילו מנפץ בפוטנציה. המשיכה לזולת עודף, הצורך לתת מובן לכפיה שלו, משיגה למעשה את היצירה של סובייקטיביות (יצירת סובייקט). מנקודת מבט זו, ריגוש מיני יכול להציע הזדמנות לפרימה של מבני אגו קיימים בציפייה למימוש מבנים מתקדמים ואינטגרטיביים יותר.  הכרה בחיוביות של תוקפנות בלי לחצות את גבול הבלתי נסבל המדובר, מאפשרת לסובייקטיביות להתפתח בתוך הזוגיות .

הסופרת שוש בריינר הוסיפה, העצימה ואיירה בפנינו במילותיה שלה ובמילים כתובות מתוך הספרות מצב נפש לו היא קוראת ‘הפנטזיה הרומנטית’ שהוא שימוש באובייקט למימוש הפנטזיה הרומנטית.  גב’ בריינר הטיבה לקרוא בפנינו בלהט ותשוקה את תיאור התמודדותם של גיבורי ספרות ומאבקם על מקומם במרחב הזוגי. 

בריינר השכילה ובחרה קטעי ספרות שמדגימים שהרצון של הגיבור/ה בביטחון של ‘יחסים קבועים’ כאלטרנטיבה לבדידות, הוא ‘שימוש באובייקט’ שהוא אשליה מקוממת מעוררת מחשבות על רצח והרס האובייקט,  תיאורים ספרותיים שמתכתבים עם התפיסה שהביא ברמן.  ‘שנאת האובייקט’ של ויניקוט מודגמות במלוא עוצמתן ביצירות  ספרות כמו: ‘הכלה סגרה את הדלת’ של רונית מטלון, ‘אהבה עברית’ של שוש בריינר, ‘הפרטים שהושמטו’ של אוגדן, ‘שבועת אמונים ‘ של עגנון ו’בריחה’ של אליס מונרו.                                     הוויתורים הכואבים כחלק מהחוזה הזוגי הובאו ביצירות הספרותיות כחוצים את גבול הבלתי נסבל, לא מדוברים רק מורגשים, מושלכים והופכים הרסניים לזוג ולזוגיות או כמו שהטיבה לצטט את לאקאן שאמר: ‘אהבה היא לתת משהו שאין לך למישהו שאתה לא מכיר’.

החיפוש אחר פנטזיה רומנטית מחיה נפש יחד עם הצורך בביטחון ויציבות בתוך זוגיות מתמשכת מופיעים בקליניקה הפסיכולוגית וביצירות ספרות בווריאציות שונות של  ‘שימוש באובייקט’ .  

זוג המרצים על הבמה נתן לנו הצצה רגעית מרגיעה ומלמדת על אפשרות של חיים בשניים במרחב משותף, אנרגיה חיובית של שניים שלוקחים ונותנים מקום בנדיבות ובכבוד הדדי זה לזו, לקהל הסקרן שהגיע ולאגודה שנתנה אכסניה לשתי הרצאות  מיוחדות שהעשירו זו את זו ואותנו.  

עליזה רוזן עוסקת בפסיכותרפיה אישית וקבוצתית ובשנים האחרונות חוקרת זוגיות ויחסים במסגרת הקליניקה ומרחבי למידה נוספים.

כולנו בחטיבה מודים לד”ר אבי ברמן ולשושי בריינר על עושר פסיכואנליטי וספרותי, ולעליזה כמובן, על החיבורים המניבים שהיא רוקמת לנו בחטיבה.

 

 

 

***

20-12-18 – “האחר הבלתי נסבל ” – הקושי להפוך לזוג – וורן קולמן – בהנחיית גב’ בטי בלנק ברגר

היום יש לי הפתעה מיוחדת: אחרי שבטי נענתה להזמנתי לבחור מאמר ולהנחות ערב קריאה בחטיבה, והובילה ערב מקסים בו חלקה איתנו מהשפע הרב שלה בנדיבות, בצניעות ובנועם, היא גם סיכמה את עיקרי המאמר ואת חוויותיה והנה כאן היא חולקת זאת עימנו:
Colman Warren (2014)The Intolerable Other-The Difficulty to Become a couple. Cpl. Fam. Psychoanal., 4(1):22-41

מאמר זה, אשר את תרגומו ניתן לקרוא בקישור הבא, עוסק בקושי בין בני זוג לקבל את השוני, ה”אחרות” של השני, כנגד אשליה שתמיד יהיו “ראש אחד”. קיים המיתוס של קשר מושלם, מושתת על כך שבתור תינוקות אנו כל כך תלויים במבוגר-הורה-אימא, שאז הקשר הזה אמור לספק לנו הכל, והודות לאשליה יש לנו חוויה של התמזגות ועולם מושלם. באהבה הרומנטית, יש שלב עם חוויה כזו. אבל החיים המשותפים מביאים להתפכחות, ואנו בקשר עם השוני של הזולת בן או בת זוג. דבר זה אמור לעורר בנו סקרנות , רצון להכיר לעומק את השני, מתוך קשר אוהב, תוך תלות רגשית עם זולת אינטימי, בקשר המכיל את השוני. נדונה העובדה שהסלידה לאחרות בתוך זוג, באה מקיבעון “נרציסיסטי” , ועל מנת לשמר אשליה, בה השני מותאם אלינו באופן מושלם, יש התקפה על השני כאדם אוטונומי. זה יכול להגיע להתכחשות , תוך חודרנות ונסיון לשליטה על השני. הקונפליקט שנוצר מביא לחוויה שאין מקום לשניים, אלא רק לאחד. נוכחות המטפל כשלישי, בלי ללכת שבי בברית לאחד “הצדדים”, תוך עמידה איתנה, יכול לאפשר בבני הזוג יכולת לצאת מהגישה של שחור או לבן, את.ה או אני, תוך הרחבת ההבנה והאפשרות לראות את הזולת אחרת. נבהיר שבכל זוג ובכל אחד מאיתנו קיים רובד נרציסיסטי זה של סלידה לאחר במידה זו או אחרת, ליד הרצון לקשר עם בן-בת זוג שונה מאתנו.

במאמר מוסגר, ברצוני לציין שליד הסכנה של ההתכחשות לאחרות, שטומנת בחובה חודרנות ורצון לשליטה על האחר, בזוג “בשל”, רגעים של אשליה להתמזגות וחוויה של מושלמות, בזוגיות וגם במצבים אחרים, מקנים לקשר הזוגי וגם לחיינו בכלל, עומק ואושר. בתנאי שאחרי רגעים אלה חוזרים למציאות…..
במפגש נידונו גם השלכות הסלידה מהאחר, שהוא שונה וחושב שונה, לרובד החברתי והפוליטי, עם התייחסות למציאות החברתית-פוליטית בעת הזאת.
המחבר טוען שאיפיונים של רצון למחוק אחרים שהם שונים וחושבים אחרת, מוצאים את ביטויים ההרסני והרצחני בקבוצות פונדמנטליסטיות. הוא חושב שבמקרים אלה יש חוסר יכולת להבחין בין עולם החומר (עולם חיצוני) לבין עולם הדמיון (בו אסור שיהיה מישהו שונה) אני הייתי מנסחת: במקרים אלה יש אובדן של המימד הסימבולי.
בהקשר זה, ברצוני להתייחס לאמירה של ישעיהו לייבוביץ, שזכיתי לשמוע לפני שנים רבות .הוא אמר שלפי התנ”ך, המשיח יבוא באחרית הימים. (זה היה מתוך השוואה בין היהדות והנצרות, בדו-שיח בפני קהל עם האח דניאל). כך ביאת המשיח הינה תקווה והשראה, ברובד סמלי, ולא אירוע הסטורי ממשי (זו פרשנות שלי)
המפגש בו עסקנו במאמר היה פורה ותוסס הודות להשתתפות של הנוכחים. אני מודה לועד החטיבה הזוגית של איפ“פ ובמיוחד לקרן שפירא (שתרגמה את המאמר לעברית, מצורף) על שיתוף הפעולה איתי בהכנת הערב.

כתבה:בטי בלנק ברגר

כולנו בחטיבה הזוגית מודים לבטי מקרב לב על השתתפותה המתמדת בפעילות החטיבה הזוגית, על תרומתה הרבה לשיח המקצועי, ובמיוחד על בחירה מצוינת של מאמר וערב מרתק בו ניסינו להכיר הן במורכבות לשאת את השונה מאיתנו והן בקושי להפוך לזוג.

בטי בלנק-ברגר היא פסיכולוגית קלינית בכירה, עוסקת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית בכל הגילאים, משפחות עם ילדים, יחידים וזוגות. לימדה ומדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

****

15.11.18 קבוצת קריאה: מי השאיר את החלב על השיש: סופר-אגו זוגי בתאוריה ובטיפול  – דר” עירית קליינר-פז

ערב הקריאה הראשון של החטיבה הזוגית לשנה זו התקיים ביום חמישי 15.11.2018.
היה ערב מעניין ומוצלח במיוחד בהנחייתה של ד“ר עירית קליינר-פז.
עירית הגישה את מאמרו של אוטו קרנברג: ”פונקציות בריאות והרסניות של הסופראגו הזוגי.“
המאמר מציע המשגה רחבה ובהירה לפונקציות השונות של הסופר-אגו ול – “יישות“ ה“סופר-אגו הזוגי“.
כמו כן הציגה עירית תיאורי מקרה הממחישים בעיקר את הקושי של המטפל להחזיק בנפשו (mind) את ה – “סופר-אגו הזוגי“ ולהיות רפלקטיבי מספיק להכיר בסופר-אגו שלו עצמו.
המפגש עם עירית היה מרתק. בתחילת דבריה היא הביאה מקרה מהקליניקה שלה כדי להמחיש את הנוכחות של הסופר-אגו הזוגי בשעה הטיפולית ובחיי הזוג. היא המשיכה עם סיכום קצר של התיאוריה על התפתחות הסופר-אגו ותפקידיו. בהמשך, עירית שיתפה שמאז שקראה את המאמר, היא קיבלה פריזמה דרכה ניתן לחשוב על דינמיקות זוגיות רוויות שחזור ותקיעות, כביטויים של סופר-אגו משותף נוקשה ורודני.
עירית דיברה על תפקיד המטפל לעזור לזוג שכזה לנוע מאווירה של הטפות, תוכחה, איסורים ועונשים (הפנמות של הורות נוקשה וילדות ”אשמה“), לעבר אווירה סלחנית ומקבלת. זהו תהליך טבעי אצל זוגות בריאים יותר, אשר הקשר מאפשר להם תחושת ערך ובטחון והם מהווים אוביקטים רכים וסלחניים יותר אף ממה שהפנימו בילדות.
ואיך עושים זאת? בדיון, הקבוצה שיתפה בדילמות קליניות ועמדה על הקושי של המטפל להחזיק ”תודעה זוגית“ ולזהות את התכנים והביטויים – אלו המופיעים בד“כ ע“י פרטנר אחד- כמייצגים את האזור המשותף בסופר-אגו. כמו כן עמדנו על הצורך לרפלקציה מתמדת של המטפל על הסופר-אגו שלו עצמו, בכדי לא להפוך באופן לא מודע ל“שחקן“ נוסף בדינמיקות הארכאיות של הזוג התקוע.

חשבתי לעצמי איזו עבודה נפשית חשובה זו לרכך ולפייס את הסופר-אגו של כולנו!
בכל מקרה, ממש בסיום,
אמרה עירית בקריצה, שעכשיו, משנחשפנו לסופר-אגו הזה, של קרנברג, נרגיש איך הוא ירדוף אחרינו בחדר… והמבין יבין.

תודה לעירית על מודלינג ל“תודעה זוגית“, ועל חווית למידה מצוינת!

***

18.10.2108 מתקיעות למעורבות חיה, הרצאתה של דר’ אילנה לאור

ביום חמישי 18.10.2018 פתחנו את הפעילות של החטיבה הזוגית של האגודה בהרצאתה מעוררת המחשבה של ד“ר אילנה לאור. היה ערב חגיגי עם מעגל הולך ומתרחב של קולגות (כ-50! הפעם) אשר אט אט הופכים לקהילה שלא רק מתעניינת בטיפול הפסיכואנליטי הזוגי אלא מקיימת שיח בשפתו ובניביו.

אילנה הציגה בפנינו עבודה עם זוג לאור הגישה ההתייחסותית-  בראשית דבריה הדגישה לאור שהטיפול  ההתייחסותי במקורו מכוון לעבודה פסיכואנליטית עם הפרט, אך הערב יוקדש למחשבה על שני מושגים מרכזיים בתיאוריה: האנאקטמנט  והדיסוציאציה בהקשר של המרחב הזוגי והטיפול בזוג. בכך היא הציבה אתגר לא רק עבור עצמה, אלא גם עבורינו לפגוש מרחב חדש.  האנאקטמנט בתוך הטיפול עפ“י ברומברג הינו ביטוי  של דיסוציאציה משותפת בצוות של המטפל והמטופל כאשר כל צד באינטראקציה מחזיק את החלקים המנותקים שלו. בטיפול הזוגי ישנם הרבה יותר מ“צוות“ אחד: הזוג המטופל הוא צוות, המטפל והמערכת הזוגית הם צוות, כל פרטנר עם המטפל גם זה סוג של צוות.  כאשר תחושת תקיעות נוכחת בטיפול הזוגי או בקשר הטיפולי בין הזוג והמטפל, מתפתחת בהדרגה גם תחושת אי-נחת שאין לה ביטוי קוגנטיבי. המטפל והזוג חווים אנאקטמנט, שניתן לתארה כתחושה “שלא ברור מה עובר עלי/עלינו”.

   כיוון טבעו של אי-הנחת לעלות על פני השטח נוצרת ההזדמנות להתבוננות משותפת. המבט מבחוץ , זה של מטפל או של כל אחד מן המשתתפים, מייצר את תחילתה של ההכרה בחלקים המנותקים של כל השותפים באינטראקציה.

בתיאור המקרה אילנה הובילה אותנו בין המצבי עצמי מנותקים של הזוג לבין הדיסוציאציה שלה עצמה והדגימה את התפתחות הטיפול לאור יכולתה המתפתחת להגיב לאנאקטמנט בחדר, להשתחרר בעצמה מן הניתוק, ובהדרגה להציע (עפ“י אוגדן) ”אינטרפרטציה בפעולה“.

הדיון שלאחר ההרצאה היה ער מאד ומעניין.  תיאור המקרה הפך למעין שדה אניגמטי מלא מסרים והזדמנויות, והקהל המגוון הציע שלל התבוננויות ומשמעויות פוטנציאליות, אלטרנטיביות, למצבי עצמי מנותקים הן אצל הזוג והן אצל המטפלת ועל האופנים בהם עצבו את התהליך הטיפולי ואת טיבו.

בלוג זה ישמח לקבל תגובות מקוראי האתר. אנו נפרסם תגובות נבחרות! אנא שלחו את רשמיכם מהרצאה זו, או אירועים אחרים של האגודה לכתובת site.iapp@gmail.com

לקריאת הבלוג של רחל לוי על ערבי חמישי שעסקו בפסיכואנליזה ואמנות, לחץ כאן

על שלל פעילויות האגודה בשנת תשע”ט, לחץ כאן