סדנא מס’ 1 : “אתגר המרחב הדיאלקטי בקשר הורה – מתבגר”. – שירלי גייגר .

סדנא מס’ 2 : “העברה נגדית בטיפול במתבגרים”. – ד”ר מונה זופניק.

סדנא מס’ 3 : “ליווי וטיפול בהורים למתבגרים – היכולת לעבור מהורות סמכותית להורות משמעותית ונוכחת” . – ד”ר ענבל לוסטיג.

סדנא מס’ 4 : “פנטזיה והתאהבות בגיל ההתבגרות כדרך המלך לעבודה אנליטית על יחסי האובייקט המופנמים”. – מרלן מאור

סדנא מס’ 5 : “הנערה המתבגרת – מיניות ונשיות”.- נעמי מילר

תקצירי ההרצאות והסדנאות  :

יו”ר הכנס – אבי שרוף –  פסיכולוג קליני מדריך. מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ובתוכניות לפסיכותרפיה באוניברסיטאות חיפה, בר-אילן וברזילי באשקלון. מנהל אקדמי של התוכנית לפסיכותרפיה בילדים ובנוער בגישה פסיכואנליטית, בי”ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב.

יו”ר הכנס – ד”ר גלית בן אמיתי – פסיכיאטרית ילדים ונוער, אנליטיקאית יונגיאנית, המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע”ש אריך נוימן.

הרצאה : 

“כמו השתלבות בכביש סואן” . מרצה : יורם שליאר

ההרצאה תיגע  במודל “חקירה והתחייבות” של מרסייה (1980) אודות גיבוש הזהות בגיל ההתבגרות ובחיבור שלו למצבי לחץ חברתי האופייניים לגיל ההתבגרות. 

יורם שליאר – פסיכולוג חינוכי מומחה. מנהל התחנה הקלינית לטיפול ויעוץ במועצה האזורית עמק הירדן, וקליניקה פרטית.  בעלים ומייסד של “מכון שליאר”-פסיכולוגיה וייעוץ אירגוני בשילוב קולנוע. משמש כיום כיו”ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.(הפ”י )

הרצאה :

״ילדים ומתבגרים כבני אדם: על הקשר בין ‘האמנה לזכויות הילד’ ו’המפנה הסובייקטיבי’ בפילוסופיה – לפסיכותרפיה דינמית בילדים ובמתבגרים. מרצה : אבנר הכהן“

ב- 100 השנים האחרונות התחוללה בחברה המערבית “מהפכת הילד” אשר הגיעה לשיאה בניסוח ‘האמנה לזכויות הילד’. בקליפת אגוז ניתן לתאר את מהות המהפכה כמורכבת מחד במתן הגנה; פרישת אחריות וחסות של החברה על ילדים ונוער ומאידך, במעבר מתפיסה של הילד כ’אובייקט’ לתפיסתו כ’סובייקט’ מובחן ונפרד לכשעצמו. מהפכה זו טבעה מונחים כמו  “טובת הילד”, “הילד במרכז” וכד’ אשר ביטאו שינויים מרחיקי לכת בתחומי המשפט, החינוך, יחסי הורים-ילדים ועוד. במקביל, התחולל המפנה הסובייקטיבי בפילוסופיה המערבית אשר שימש מצע גידול להתפתחותן של הפסיכותרפיות האישיות; הקיומית-הומניסטית, האינטר-סובייקטיבית וההתייחסותית.

בהרצאה ננסה לברר האם וכיצד חלחלו מהפכת-הילד והמפנה-הסובייקטיבי אל התיאוריה והפרקטיקה של הפסיכותרפיה הדינמית בילדים ובבני-נוער ונציע כמה קווים מנחים הנגזרים מתמורות אלה, למטפלים ומטפלות כמו: מעבר מ”פחדים של ילדים” ל”חרדות קיומיות”,  מהסתגלות והתאמה לציפיות ההורים והמטפלים לכינון עצמי והכרה, מסמכות הורית וקביעת גבולות אל דיאלוג ומו”מ שוויוני  ועוד. לקינוח, נבחן כיצד לטכניקת הטיפול במשחק פוטנציאל מתאים וייחודי להשגת מטרות טיפוליות אלה (ואולי גם בקרב טיפול במבוגרים.

אבנר הכהן –  פסיכולוג קליני מדריך, מורה ומדריך בתוכנית לפסיכותרפיה לילדים ולנוער, הרי ירושלים . חבר בוועדת ערר לחוק אימוץ ילדים וחוק האומנה יועץ בתחום ילדים ונוער לשופטי משפחה, מסגרות טיפוליות, מחלקות רווחה ויחידות-סיוע. קליניקה פרטית, ירושלים.

הרצאה :

“להיחלץ מן הסבך”. עבודה באמנות עם מתבגרים שעולמם הפנימי אינו נגיש

דרך תקשורת מילולית. מרצה : יוני שור

הטיפול באמנות מאפשר אופנויות ביטוי אישיות ומציע כלי רב עוצמה לביטוי, בפרט כשמדובר במטופלים המתקשים לבטא את עולמם הפנימי באופנים מילוליים. עבור אנשים כאלה, חשוב במיוחד להציע דרך “להשמיע” מצוקה ומועקה בדרך אפקטיבית, כך שיווצרו רווחים בתוך מה שנדמה כסבך, בליל לא ברור של מחשבות ותחושות.

בהרצאה יוצגו וינייטות מסיפורי הטיפול של נער ושל נערה שאת שניהם ניתן להגדיר כמתקשים להתבטא באופן מילולי. עבור שניהם, האמנות היא כלי רב רבדים לביטוי, שפותח להם צוהר של תקשורת בין הפנים לבין החוץ. בטיפולים של שניהם, האמנות מאפשרת לנו לשאול שאלות ולגלות מה מסתתר במקומות הלא מודעים של הכאוס האישי שהם חווים.

התהליך האמנותי בסטודיו הוא מתמשך ומתפתח, עובדה המקנה אפשרות לנוע ברצף בין חלקי התמונות ולנסות וליצור מבנים אפשריים יותר להכלה והתמודדות. ההרצאה תדגים כיצד בוחר המטפל לנוע בתוך החומרים, תוך שהוא מלווה את התהליך מהצד, ולעיתים אף מוביל ומציע באופן ישיר מחשבות לגבי ההמשך.

יוני שור –  אמן, מטפל ומדריך בטיפול באמנות. מלמד, מדריך ומפתח דרכי עבודה בטיפול באמנות שבהן שפת האמנות והתהליכים האמנותיים מצויים במרכז העבודה הטיפולית. יוצר, מטפל ומדריך בסטודיו בהרצליה. עובד עם גילאים ואוכלוסיות מגוונות, מנחה סדנאות אמנות והדרכה בטיפול בארץ ובעולם.

תקצירי הסדנאות :

” אתגר המרחב הדיאלקטי בקשר הורה – מתבגר. ” –  מנחה : שירלי גייגר

גיל ההתבגרות הוא שלב מעבר בין עולם הילדות לבגרות. זהו גיל בו מתרחשים הרבה שינויים – השתנות של הגוף, של הזהות העצמית ושל קשרים עם בני המשפחה ועם קבוצת השווים. שינויים אלו במפגש עם עצמי אשר אינו מגובש דיו, יוצרים לא פעם חוויה של חוסר וודאות והמתנה לבהירות. קיימת חשיבות גדולה לעוגנים שונים במהלך שלב זה, כאשר הקשר עם ההורה יכול להיות אחד מהם. בתוך מסעם, הגיבורים שלנו, הן ההורה והן המתבגר,  מתמודדים עם קונפליקטים, חרדות, אתגרים וקשיים אשר הכרחיים להתפתחותו של המתבגר ואשר בסופו של דבר יכולים לאפשר מרחב של תנועה. ישנם קשיים שעשויים להפוך למשברים המקשים על שני הצדדים לעבור את מסעם והמשבר יכול להפוך לשבר שמקשה עליהם לנוע לעבר צמיחה וגדילה. בסדנא נתבונן ונעמיק בחשיבות הקשר בין ההורה למתבגר ובמרחב המתקיים בקשר זה. נלמד את האתגר הגדול של ההורה במתן מרחק בתוך הקשר עם המתבגר לשם עצמאות ומובחנות וגילוי העצמי מחד אל מול שמירה על קירבה והגנה מאידך. נתבונן ונחזיק את המרחב הדיאלקטי והעדין בתוך הקשר של קירבה ומרחק, תלות ועצמאות, הצבת גבולות והגמשת גבולות, דמיון ושונות ושייכות ומובחנות.  נבחן כיצד דפוסי ההתקשרות בין ההורה למתבגר משפיעים על המשימות ההתפתחותיות של כל אחד מהשותפים בדיאדה בתוך הקשר ונראה כיצד פצעים התקשרותיים משפיעים על האפשרות של שני הצדדים לנוע למרחב נפרד יותר ולנוע לעבר אינדיבידואציה.

בסדנא נלמד מרחב דיאלקטי זה הן באופן חוויתי והן דרך המשגות תאורטיות וביניהן דונאלד וויניקוט, פיטר בלוס, ג’סיקה בנג’מין ועד תאוריה עכשווית של ליונס רות,  שלי דוקטורס, שמתייחסות לקשר בין התקשרות בטוחה ליכולת של המתבגר לפתח אינדיבידואציה. המשתתפים מוזמנים להביא לסדנא תמונה מגיל ההתבגרות שלהם.

שירלי גייגר –  פסיכותרפיסטית, דרמה תרפיסטית, מדריכה. מרצה בתוכנית פסיכותרפיה בילדים ונוער בגישה פסיכואנליטית באוניברסיטת תל אביב. סגנית מנהלת מרכז מתבגרים הורים ברמת גן. מטפלת במתבגרים, הורים ומבוגרים בקליניקה בתל אביב. אמא לשתי מתבגרות.

“העברה נגדית בטיפול במתבגרים “. מנחה : ד”ר מונה זופניק

הסדנה תתחיל בסקירה כללית של התפתחות מושג ההעברה הנגדית בטיפול בגישה פסיכואנליטית החל מפרויד (1910), שחיבר בין מושג ההעברה הנגדית להכרה ברגשות המתעוררים אצל האנליטיקאי כתוצאה מהשפעת המטופל על הלא מודע שלו. העברה נגדית נחוותה על ידי פרויד כמכשול לעבודה האנליטית ולכן על האנליטיקאי להתגבר על העברה נגדית זו. בולס ( 2002) מצד שני, טוען כי בלתי אפשרי להתחמק מהשימוש בהעברה נגדית: ” המטופלים משחזרים את חיי הינקות שלהם בהעברה בצורה נחרצת מבלי להיות מודעים לכך, עד שהמטפל נאלץ לחיות מחדש חלקים מן ההיסטוריה הזאת “באמצעות העברה נגדית”. בסדנה אתייחס לגישות התיאורטיות של מלני קליין, וויניקוט וראקר לגבי העברה נגדית ואראה איך גישות אלו מיושמות בטיפול במתבגר

גיל ההתבגרות מאופיין על ידי  התפתחות עוצמתית ומהירה של כח פסיכו-ביולוגי דחפי המאיים להציף את המתבגר. ההעברה כלפי המטפל גם עלולה להיות עוצמתית וטוטאלית ולגרור את המטפל לתוכה בצורה לא מודעת. להזדהות יתר, לרגרסיה ולדפוסים התבגרותיים-ילדיים שלו עצמו הקשורים להיסטוריה האישית שלו.

במפגש עם המתבגר המטפל פוגש את השלב ההתפתחותי בו המתבגר נמצא ואת הפסיכופתולוגיה הייחודית שלו. במפגש עם הורים של מתבגרים צעירים עולות סוגיות הקשורות לאינטראקציה של ההורים עם הילד ועם המטפל כאחת, ובמפגש של המטפל עם עצמו מתעוררות תחושות, אשר מקורן יכול להיות בהורים המופנמים שלו, בעצמי ילדי, בחוויות הילדות, או בקונפליקטים הבלתי פתורים שלו. נראה כי העברה נגדית משלימה, עלולה לזמן יותר  ביטוי בפעולה( אקטינג אאוט) במטפל במתבגרים עקב רגשות אשמה שהיא מעוררת אצל מטפל.

בחלק הראשון של סדנה תהיה התייחסות לדרך בה המטפל הפסיכו-דינמי של המתבגר יוכל לעשות רפלקציה ומנטליזציה על ההעברה הנגדית ( הלא מודעת ) שלו  והביטויים של אקטינג אאוט שלו ( חשיפה עצמית יתרה, שימוש יתר בסלנג של גיל ההתבגרות , שכיחה של התכנים של הפגישות עם המתבגר ועוד) כדי להעשיר את הבנתו וטיפולו במתבגר.  דוגמאות קליניות  של המנחה ילוו את החלק הראשון של הסדנה. החלק השני של הסדנה יוקדש להצגת מקרה של אחד המשתתפים + דיון עם הקבוצה.

ד”ר מונה זופניק – פסיכולוגית קלינית ומדריכה. יו”ר צוות ילדים ונוער של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית. מרצה ומדריכה בתכניות לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב. מדריכה במספר עמותות על טיפול אישי וקבוצתי. בעבר, מרצה, מדריכה ומנחה כארבע עשרה שנה בתכנית להנחיית קבוצות, לימודי המשך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. נושא הדוקטורט:” תופעות של נוכחות-היעדרות, הסתרה וגילוי במשחקים אקזיסטנציאליים-אונטולוגיים אצל ילדים”. קליניקה פרטית בגבעתיים.

“ליווי וטיפול בהורים למתבגרים – היכולת לעבור מהורות סמכותית

להורות משמעותית ונוכחת “. מנחה  : ד”ר ענבל לוסטיג.

 הורים למתבגרים רבים מספרים בכאב , הפתעה וחשש על התחושה הקשה, שמלווה אותם ‘שמישהו גנב להם את הילד’.  השינוי הדרמטי שעוברים המתבגרים בכלל תחומי החיים, מובילים לא אחת לתחושות של חוסר אונים אצל הורים רבים. תחושה זו מלווה בהבנה  שכל מה ש”עבד” להם  במהלך הילדות המוקדמת והמאוחרת כבר לא רלוונטי יותר. התבוננות ברגעי המשבר בין הורים לילדים, מאפשרת לראות איך השינויים הדרמטיים שעוברים המתבגרים, מציבים מראה ונגיעה כואבת באזורים רבים בחיי הנפש של ההורים. כמו גם באזורים בהם הקשר הורה- מתבגר שונה מהותית מהאופן שבו ההורים דמיינו אותו. מתוך הבנה על המשבר האקוטי ותחושות הקושי , בסדנא אציע  אופנים נוספים להתמודדות עם אתגרי ההורות שאופייניים לגיל ההתבגרות. המודל שאציע נשען על הבחנות של מספר הוגים: בולס שחידד את הצורך והכרח של  המתבגר לבנות את האינדיבידואל הנפרד שלו מחובר לאלו של הוריו. הבחנה של בנג’מין על הצורך בהכרה הדדית. נדבר על המושג של ויניקוט סביבה משתנה מותאמת.  כאשר הדיון במושגים יהיה מתוך ההבנה שמקרים רבים ‘צללים מהילדות’ של ההורה  מקשים עליו לייצר סביבה מותאמת לצרכים של המתבגר. הסדנא תבסס על מקרים שיובאו על ידי המשתתפים.

ד”ר ענבל לוסטיג – עובדת סוציאלית מוסמכת מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, בוגרת מסלול  דוקטורט פסיכואנליזה ופרשנות בר אילן. עוסקת בטיפול במתבגרים צעירים, הדרכות הורים וייעוץ ממוקד בענייני עבודה וקריירה. 

“פנטזיה והתאהבות בגיל ההתבגרות כדרך המלך לעבודה אנליטית

 על יחסי האובייקט המופנמים “.  מנחה: מרלן מאור

טיפול במתבגרים  נתפס פעמים רבות כטיפול קשה ומתסכל ועלול ליצור חוסר אונים אצל המטפל. ויניקוט (1945) מתאר את  המתבגרים כ”מי שנמנעים מטיפול פסיכואנליטי, אף על פי שהם מגלים עניין בתיאוריות פסיכואנליטיות” .  לדבריו , במהלך הפסיכותרפיה, “המתבגר פועל להיות חבוי, אך זה אסון עבורו אם לא יימצא” ( ויניקוט , 1945)

בשל השלב המוקדם בחייהם, המתבגרים נעדרים פרספקטיבה של זמן ומרחק להתבוננות על יחסיהם  עם הדמויות  הראשוניות המשמעותיות (לרוב ההורים ), וחיבור בין השפעת  קשרים אלו על קשרים אחרים מחוץ למשפחה. בשילוב הנטייה לעיסוק קונקרטי ביחסים הבין אישיים עם בני גילם והוריהם,  כל זאת מוביל  לקושי בהבנה ובעיבוד של יחסי האובייקט המוקדמים בטיפול.  בשפתו של ביון , לעתים קרובות בטיפול במתבגרים נתקשה בזיהוי  ה” עובדה הנבחרת”, דבר העלול להשפיע  באופן ישיר על נתיבי ועומק העבודה הפסיכותרפויטית  ועלול להוביל  לעבודה של (K). (ביון, 1967).     

האפשרות לגעת ולעבד מקומות אלה בשלב מוקדם בהתפתחות המנטלית, לפני שהמתבגר נעשה לאדם בוגר בעל דפוסים מקובעים ונוקשים יותר, הינה הזדמנות יוצאת דופן ליצור שינויים בדפוסים פתלוגיים אשר עלולים למצוא ביטויים ביתר שאת בחיים הבוגרים ולגרום לסבל רב במשך שנים רבות. בלוס (Bloss, 1967) מגדיר תקופה זו “הזדמנות שנייה ואחרונה לתיקון”.

בסדנא זו אני מציעה כי ניתן להיעזר בפנטזיות או קשרי התאהבות של המתבגר  כדי לחשוף את יחסי האובייקט  המופנמים והלא מודעים בגיל זה ולאפשר עבודה עליהם. הסדנא תהיה מורכבת משני חלקים : בחלק הראשון  אציג את הנושא מבחינה תאורטית, תוך התייחסות לדפוסי התאהבות שונים והאופן בו ניתן  לגזור מהם על מאפייני  יחסי האובייקט המופנמים שהמתבגר אינו יודע לספר לנו עליהם.  בחלק השני יוצגו תיאורי מקרה של מתבגרים אשר שיתפו בטיפול בהתאהבות או פנטזיית התאהבות ואת האופן בו נעשתה עבודה עם תכנים אלה. המשתתפים מוזמנים להביא תיאורים של פנטזיות / התאהבויות  שהעלו מתבגרים במהלך הטיפול. דרכם נדגים רעיון זה.

מרלן מאור – מנהלת ופסיכולוגית ראשית בעמותת “עמך” אשקלון והשפלה . מלמדת ומדריכה בתוכניות שונות לפסיכותרפיה (בני ברית / הרי ירושלים , יישומים קליניים , אוניברסיטת תל אביב), חברת ועד האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית. לימודים במכון לאנאליזה קבוצתית, מנחת קבוצות / סדנאות  בנושאים שונים. קליניקה במושב כפר הרי”ף בשפלה. 

“הנערה המתבגרת – מיניות ונשיות ” . מנחה  : נעמי מילר”

במהלך גיל ההתבגרות, המיניות מתעוררת ומעוצבת מחדש סביב הגוף הבוגר ועקב עלייה בעוצמת הדחפים. עצמאות גוברת והתרחקות מאובייקטים של התקשרות מוקדמת מערבים קונפליקט וכאב נפשי של פרידה ואובדן. בסדנה נבחר להתבונן במפגש של הנערה המתבגרת עם משימות גיל ההתבגרות  דרך דפוסי ההתקשרות הפרה אדיפלית שלה עם האם.  עבור הבת זוהי משימה שמורכבת מניגודים. מהניסיון להיפרד מהקשר הליבידינלי עם האם, ועדיין לשמור את תהליך ההזדהות איתה לעבר זהות נשית ומימוש של מיניותה. מול געגוע לאם המדומיינת של הילדות המוקדמת וכמיהה לעונג של הטיפול הראשוני, מתעוררים איום בבליעה, בכניעה פאסיבית ובאובדן של אקטיביות, עצמאות ותחושת שלמות גופנית.  המתבגרת הצעירה נאבקת לשחרר עצמה מהאם, ובאותו הזמן כמהה לשמור על ההתקשרות הראשונית כחלק מהעצמי שלה.  נראה כיצד הקונפליקט  מול האם מקבל ביטוי דרך היחס של המתבגרת לגוף המיני שלה. מבנה הסדנה : חלק ראשון – רקע תיאורטי. חלק שני – דיון במקרה שיוצג על ידי אחד/ת המשתתפים/ות.

נעמי מילר –  פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הישראלית לפסיכואנליזה. ממקימי וחברת ועד עמותת “לכל נפש” לטיפול אינטנסיבי וממושך בשירות הציבורי, מלמדת במכון הישראלי לפסיכואנליזה ובמרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית. קליניקה פרטית בכפר סבא.