באוקטובר 23, נפל דבר בישראל. בעקבות אותה השבת השחורה, עשרות אלפי בני אדם, המוני משפחות וקהילות, מדרום ומצפון, נאלצו לצאת, לעזוב ולהיקרע מהבית, מהמרחב הפיסי הבטוח, לחיים של פליטות.
בהרצאה זו אנסה לבחון את המשמעות העמוקה, הנפשית, של הבית הפיסי, הממשי, ומכאן המשמעות של היעדרו ושל הקריעה ממנו. הבית הקונקרטי, על קירותיו, חדריו, ריחותיו, האסטטיקה שלו והיישוב בו הוא שוכן, מכיל בתוכו את משכנה של הנפש. המעטפת המאפשרת את תחושת הביטחון והאמון. הבית שהוא גוף. הגוף שהוא בית. כמו כן הבית כמחזיק בתוכו חלקים מפותחים יותר: את היצירה הזוגית ובכך מהווה מעטפת זוגית.
אתבונן בבית הממשי כמעטפת נפשית, דרך מושגיהם של אנזייה, טסטין, ביק, בולאס, ועוד, ובקריעה מהבית, כמקרה פרטי של הפחד מהתמוטטות הוויניקוטיאני. כאשר האדם חווה בינקותו קטסטרופה שאין לה שם ואין לה מילים, יש חלקים שיכולים להישאר קפואים בתוך הנפש, ויפשירו רק אם ייפגשו סביבה מתאימה. אני מציעה כי הקריעה מהבית לא רק מפגישה אנשים עם תהום תשתיתי זה, אלא גם שהקריעה עלולה להתממש (בתצורת Enactment) בתוך המבנה הזוגי.
לילך אלסר ((M.S.W, פסיכותרפיסטית בגישה פסיכואנליטית. מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול זוגי ומשפחתי. מטפלת בקליניקה פרטית באלון הגליל. מנהלת תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי בזכרון יעקב. עמיתה במכון ת"א לפסיכואנליזה בת זמננו.
