בשנה הקרובה נבקש לחשוב יחד על מקומה של הפסיכואנליזה בעידן של שבר פוליטי, אלימות חברתית ושפה ציבורית טעונה. סדרת ההרצאות תנוע בין מרחבים קליניים, מוסדיים ופוליטיים, ותבחן כיצד שאלות של אתיקה, שפה, זהות וזיכרון מתגלמות בעבודת המטפל/ת בזמנים של אי־נחת קולקטיבי.

תקציר ההרצאה :

מערכת בריאות הנפש נמצאת במלכוד: שוב ושוב אין מספיק משאבים, אין מספיק תקציבים ואין אפילו מספיק כוח אדם. גרעון תמידי נדמה לנו בתור המחלה העיקרית של המערכת הזו, אבל ייתכן שזהו רק הסימפטום. אני מציע הסתכלות אחרת על המערכת הזו ואלו הדומות לה, לפיה הן נתונות בתהליכים ספירליים של הפעלת כוח וכפייה על אנשים, שנוטים לחייב אותם להמשיך ולהעמיק את השליטה שלהם בפונים. כך נוצרים "מטופלים כרוניים" עם "בעיית רצידיביזם". מעבר לתיאור הבעיה, אנסה להציע דרכי הימלטות מהלולאה הזו.

איתי קנדר, עו"ס בעל תארים בוגר בעבודה סוציאלית ומתקדם במדיניות ציבורית. בלוגר ופובליציסט המרבה לעסוק בתחום בריאות הנפש מזווית ביקורתית, בגישה המאששת-מגוון לאוטיזם ובגישות חלופיות למשברים נפשיים אקוטיים. מטפל ומלמד קהלים ישראליים את גישת הדיאלוג הפתוח. היה ממייסדי ארגון "דיאלוג פתוח ישראל" (2017) ששמה לעצמה למטרה להביא את הגישה ארצה ולסגל אותה לאקלים הים-תיכוני. היה בצוות ההקמה של "סוטריה ישראל", ולקח חלק פעיל בכתיבת תקנות משרד הבריאות הן עבור הבתים המאזנים והן עבור הליווי הביתי במצבי משבר.

כתב ב-2015 את "דוח חלופות האשפוז" והקים פרויקט לתיעוד חלופות האשפוז בישראל – "אינדקס חלופות האשפוז". למשך כ-3 שנים כיהן כיו"ר האיגוד הישראלי לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה.  בנוסף, היה שותף מנחה בפודקאסט על הגותו של ר"ד לאינג בשם "מדוע ואיך אנשים משתגעים?" (2024) ופועל נמרצות להכרות של ציבור המטפלים הישראליים עם גישת המפגש הקהילתי-אינטגרטיבי (2025).