יום העיון הראשון של חטיבת הילדים והנוער – סוגיות בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם מתבגרים

התקיים ביום שלישי בתאריך  7.11.17 בין השעות 08:30-13:30. 

 

09:00-09:15 – דברי פתיחה:  יו”ר יום העיון: גב’ מונה זופניק

09:15-10:30 – הרצאה: מר יורם ביטון -“התבגרות כפרדוקס התבגרות כצורת חיים – נקודת מבט פרשנית תרבותית”

 10:30-11:00 – הפסקה

11:00-12:00 – הרצאה: גב’ טליה פרוהוף-“ מחשבות על גיל ההתבגרות: תנועה, תקיעות והקשר עם סמכות-התבוננות פסיכואנליטית וקלינית“

 12:00-12:30 – הפסקת צהריים

12:30-13:30 – דיון מונחה בהשתתפות המרצים והקהל

יו”ר יום העיון גב’ מונה זופניק – פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה, חברה בחטיבת הילדים והנוער של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית. מדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, על טיפול בילדים ובמבוגרים. מדריכה קב’ על טיפול בילדים ונוער בתוכנית לפסיכותרפיה דינמית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. מדריכה מטפלים בקבוצות של ניצולי שואה ב”עמך” ת”א. מרצה במספר מרפאות על טיפול בילדים ובמתבגרים ועל טיפול קבוצתי בילדים. בעבר, מרצה, מדריכה ומנחה ארבע עשרה שנה בתוכנית להנחיית קבוצות באוניברסיטת בר-אילן. עורכת בספר “מיניות ואהבה: כתבים של זיגמונד פרויד”, הוצאת עם עובד (2001). קנדידטית שנה חמישית לדוקטורט בתוכנית לפסיכואנליזה ופרשנות באוניברסיטת בר-אילן. בעלת קליניקה פרטית בגבעתיים.

התבגרות כפרדוקס: התבגרות כצורת חיים – נקודת מבט פרשנית תרבותית

מרצה: מר יורם ביטון

אנה פרויד הגדירה את המתבגר כ”ילד החורג של הפסיכואנליזה” ומתוך אמירה זו  פנתה לפרויקט חיים שהפך את המתבגר כאובייקט לגיטימי לאנליזה. במרכז הפרויקט שלה, ותוך התבססות על שני עוגנים תיאורטיים מונומנטליים – סטנלי הל (Hall, 1904 ) והפרדיגמה  שלו-Storm & Stress –  וזיגמונד פרויד ( אביה) ( Freud , 1905;; פרויד 1925,1935) על מרכזיותו של התסביך האד

 

יפאלי בעיצוב האישיות של הילד המתבגר – ניצבת ההבניה של המתבגר כסובייקט פגיע, ששבריריות ( שלא לומר פתולוגיה שלו) היא המסמן המוביל של מי שהוא.  המתבגר כסובייקט פגיע וההתבגרות כתקופה משברית הפכו לייצוגים היציבים ביותר שנקשרו עם המתבגר. מחקרים רבים שהדגימו את זניחות  ואת חלקיות הייצוג הזה לא הצליחו לערער את ה- common wisdom  שהתרבות המערבית “מתעקשת” להחזיק ביחסה של מהי התבגרות ומיהו המתבגר המערבי.  בהקשר זה , ניתן באחריות רבה לקבוע שהמשבריות  הוטמעה לתוך ההבניה של המתבגרBucholtz, 2002) ); היא מתנסחת כעצמיות שעדיין לא התהוותה (Shlegel & Barry, 1979), כלימינלית  במהותה (Turner, 1969)), וכזו – שתנועתה היא של מעברים קיצוניים בין מצבי רגש של דחק וסער (Freud, 1968; Hall, 1904). להשקפה הפסיכואנליטית, כתחום שיח מרכזי,  יש השפעה מכרעת על הבניה זו ועל כינון אופיו של המתבגר המערבי כסובייקט שברירי (Coleman, 1980, 1992; Graham, 2004).

 

בהרצאה אבקש להראות שההבניה הפסיכואנליטית של המתבגר כסובייקט פגיע ושברירי וההתמדה של הייצוג הזה,  מבטאת עמדה תרבותית מסוג של עויינות שמבטיחה ומצדיקה  את מאמצי המישמוע של האדם המבוגר ומשמרת את ההגמוניה שלו בפרשנות אודות המציאות . לצד הבניה זו מתפקדת בתרבות גם מסגרת שיח מסוג של אידאליזציה של המתבגר והאדם הצעיר. במסגרתה , האדם הצעיר – גופו, רוחו, סגנון חייו – הם מושא לאידיאל תרבותי יוקד ומרכזי. אידיאל, שבתקופה הפוסט מודרנית עם ערעור הקטיגוריות שלה, הפך למגדיר של העצמי המודרני (כולנו מתבגרים). זהו עצמי שלא נכנע לשום זהות מוחלטת (נסיינות בעצמי, מורטוריום, עצמי מרובה), מקושר עם גופניות שמצליחה להשתמר כחיונית וצעירה “עמוק” אל תוך החיים “הבוגרים”.

יורם ביטון – M.A. בפסיכולוגיה חברתית, דוקטורנט בלימודי פרשנות ותרבות , אוניברסיטת בר אילן. מפקח ממונה קידום נוער בסיכון, משרד החינוך ומרצה במכללת “אורות” לחינוך.

 

מחשבות על גיל ההתבגרות: תנועה, תקיעות והקשר עם סמכות – התבוננות פסיכואנליטית וקלינית

מרצה: גב’ טליה פרוהוף

שנות גיל ההתבגרות מהוות תקופה סוערת ומטלטלת בשל השינויים הגופניים הדרמטיים שמתרחשים במהלכן, הארגון הפנימי החדש של התלות והעצמאות, ההתמודדות עם החיים מחוץ למשפחה, הדרישות החברתיות והלימודיות ההולכות וגדלות. זאת תקופה של פרידות ושל מפגשים חדשים, תקופה של ספקות וכוחות, תקופה בה הליווי  הנכון משמעותי ביותר, אך גם יכול להיות בלתי נסבל. הורים ומחנכים מאותגרים ביותר, זקוקים להרבה סבלנות ואהבה על מנת לשרוד את הבעיטות ואת כאבי הגדילה של ילדיהם או תלמידיהם. עם המתבגרים שאנו פוגשים בקליניקה, ועם הוריהם, אנחנו מחפשים את האופן המתאים להתקרב ולהתערב, נעים איתם בין פנים לחוץ, בין ילדות לבגרות. בהרצאה נעשיר את החשיבה בצפיה בקטעים מתוך הסרט Dead poets society משנת 1989 שתרגומו “ללכת שבי אחריו”.

טליה פרוהוף – פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הישראלית לפסיכואנליזה. בין מייסדי עמותת ״לכל נפש״ , שחזונה להקים יחידות לטיפול אינטנסיבי וממושך בשירות הציבורי. מדריכה ומלמדת במכון הפסיכואנליטי, במרכז וויניקוט וב״ה.ל.פ.ב.א״

לפרטים נוספים אודות פעילות חטיבת הילדים והנוער, הכנסו לכאן