ויניקוט המפרש
מתוך “משחק השרבוטים ( SQUIGGLE GAME ) כמחרוזת של משמעות”
(לקראת פרסום)
©נעמה בר-שדה , 2012
נעמה בר-שדה – פסיכולוגית קלינית בכירה מדריכה
ויניקוט התנהל בפגישות עם מטופליו כלוליין וירטואוז. הוא היה אמן הפרדוקסאליות התיאורטית: בהקשר למרחב הפוטנציאלי אמר “זהו הפרדוקס שאני מקבל ואיני מנסה ליישבו” (1, עמ’ 125); על המושקעות האימהית הראשונית “ככל שנוכחותה של האם מותאמת לצרכיו של התינוק, כך היא פחות מורגשת”; ועל הנטייה האנטי חברתית “המעשה האנטי חברתי…מבטא תקווה וקריאה לתיקון” ועוד (2, עמ’ 16). בנוסף היה אמן הגמישות המעשית עד כדי פרדוקסאליות. הוא נע מזהירות שהתבטאה בשתיקות ארוכות והמתנה ממושכת לרגע ההולם לפירוש, וללא מורא אל פירושים ישירים או שאלות נוקבות הנוגעות ברגע החסך, ובחלומות מאיימים וטורדנים. הוא טען, כי כדי שהטכניקה תהיה בעלת ערך, עליה להיות מותאמת למקרה הפרטי “אני מסתגל במידה מסוימת לציפיות של היחידים בהתחלה. זה בלתי אנושי שלא לנהוג כך”