תמצית
אנליטיקאים רבים מתארים את התופעה בה האנליטיקאי מוצא עצמו חושב, מרגיש או מתנהג בטיפול על פי מה שמושלך עליו מעולמו הפנימי של המטופל. במצב כזה, בלשונו של סימינגטון (1983), האנליטיקאי תפוס בלאסו של עולמו הפנימי של המטופל. בעזרת דוגמא מהדרכה אנסה להראות כיצד מטפל עלול להיות לכוד בלאסו של עולמו הפנימי של המטופל מבלי להיות מודע או לחשוד בכך. בעזרת דוגמא נוספת מעבודתי הטיפולית אנסה להראות את הניסיון שלי להשתחרר מלאסו, ניסיון שמצליח רק באופן חלקי, כיוון שפועלת העברה נגדית שלי, שמקשה על זיהוי הלאסו בו אני לכוד. גם כאשר הזיהוי מדויק יותר ויש שחרור מלאסו מסוים, בהמשך העבודה האנליטית יופיעו עוד ועוד אספקטים מעולמו הפנימי של המטופל, שמשוחזרים על ידי האנליטיקאי באופן לא מודע, ותפקידו לנסות לזהותם, להשתחרר מאחיזתם, בכדי לעזור למטופל להכיר בהם כחלק מעולמו הפנימי.
קשה להשתחרר מלאסו
קובי אבשלום
********************************************
על הפגישה הטיפולית של “אורית” ו”מיכל”
בטי בלנק ברגר (תגובה למאמר של קובי אבשלום)
על העברה נגדית
ד”ר רפי שפרינגמן (תגובה למאמר של קובי אבשלום)
פסיכולוגיה של שני אנשים
אילנה לאור (תגובה למאמר של קובי אבשלום)
בטי בלנק ברגר (תגובה למאמר של קובי אבשלום)
ד”ר רפי שפרינגמן (תגובה למאמר של קובי אבשלום)
אילנה לאור (תגובה למאמר של קובי אבשלום)